הבלוג של רמי

המרתון הראשון שלי – טבריה 2011

פוסט מאת מנהל

בדומה למצביאים הרומיים ששורפים את הספינות לפני הקרב כך יצאתי למרתון. מהרגע שהצהרתי לא הייתה אפשרות אחרת חוץ מלסיים.

עם המון כבוד למרחק 42.2 אבל עם בטחון עצמי (מופרז משהו ?) של טירון שמעולם לא רץ את המרחק.

"אני מסיים את המירוץ על הרגליים, בריצה, בחיוך ועם הנאה בדרך". זו הייתה תמצית ההצהרה שחילקתי לכל מי ששאל , בין אם היה לו מצלמה ובין אם לא. וזה מה שקרה . (טוב זה מה שהיה כתוב בתכנית העבודה ומה שסוכם בשיחת ההכנה עם מני המאמן כמה ימים לפני).

המילים חוזרות לאט לאט.

"אתה יכול לנוח על זרי הדפנה" נאמר לי ידי המאמנים ("הרווחת את זה" הייתה התוספת). מדהים איך רן (שילון)שהמוניטין שלו לא מבוסס על הרבה דיבורים יודע להגיד את הדברים הנכונים ברגעים הנכונים.

זו היתה הרבה יותר מריצת מרתון. אלו היו כל החיים בחמש וקצת שעות. העבר ההווה והעתיד.
הנאה,סבל, תקווה, יצאתי, חזרתי למלחמה. חברות אמת, בדידות, קושי,מאמץ, ניצחון, כאב וזו רק רשימה חלקית.
לא נתקלתי בקיר אבל בין הק"מ ה 34 ל 39 ביקרתי כמה פעמים בלבנון (זה קרוב מהכנרת) ביקורים קצרים ומסעירים. |(פלאשבקים של מלחמה – אל תנסו את זה בבית) היי אבל תמיד ניצחתי.
אלון אולמן שרץ לצידי טוען שמגיע לי תוספת מבצעית על המרתון הזה.
כן גם החייל הלכוד רץ לצד הספורטאי בטייץ.
הפטמות דיממו , הרגליים כאבו, הדופק היה בשמיים לפחות שעתיים , אבל החיוך לא מש מהפנים.
מרגיש טוב יחסית, הרגליים כואבות, הלב מלא, התודעה עלתה כמה קומות.
עדיין מעכל והמילים לא יוצאות. לפחות לא כמו שאני רוצה.
במובנים רבים זה היה שיא של תהליך, במובנים רבים אחרים זו הייתה רק ההתחלה.
כל מי שהיה שם לצידי חווה יום מכונן בחיים. ימים מהסוג שאתה קורא באוטוביוגרפיות של אנשים מדהימים אלא שהפעם זה אתה החיים שלך והחברים שלך.
תובנה אחת שכבר אפשר לסמן ולהאיר וגם להכריז בקול רם : "אני רוצה עוד"
לא סתם הכרזתי פה בסמוך לסיום האירוע "אני מרתוניסט"
זה היה המרתון שיילד אותי כמרתוניסט. עוד במהלך 2011 ארוץ מרתון נוסף .
אני מבין טוב יותר את המושג כאב מתוק כמו שאני יודע איך זה לישון לילה בלי ברכיים כשכל אחד מהראשים בשריר ארבעת הראשים נאנח מכאבים.
אחרי ה 42.2 האתגר הפיסי האמיתי הוא לעלות/לרדת מדרגות.
לא התייבשתי, התיאבון חזר.

 בעוד כמה ימים ישודר בערוץ הספורט האייטם/כתבה על המרתון שלי. תהיה אזהרה מוקדמת כשאדע.

על קו הסיום עם אוהד רומנו

בעוד כמה שבועות יהיה מוכן הסרט הדוקומנטרי של מכללת הכנרת בשיתוף איגוד האתלטיקה גם פה תהיה אזהרה מוקדמת
אני בטח אשב לכתוב ולסכם, אעלה עוד תמונות, את סרטי הוידאו.
אחזור לשגרת העבודה, לשגרת האימונים
למרתון הזה שנקרא חיים.

 כמה מנטרות / משפטי מפתח /רגעים /אנשים שליוו אותי ביום המופלא הזה

  •  מני קורן שאמר : רוץ ותיהנה, זה המרתון שלך. מני שהיה הרבה יותר ממאמן לאורך הדרך. רן שילון שרגעים לפני הזינוק חייך,חיבק ואמר : אתם חוגגים את התקווה לחיים (משפט שאנצור לנצח) . תודה ענקית על הבית והמשפחה שמצאתי ב ENDURE . על האמונה והדחיפה לפריצת גבולות .
  • הרוקי מוראקמי : "הכאב הוא בלתי נמנע הסבל נתון לבחירתך"
  • אוהד רומנו שרץ איתי את כל המרתון (כשהוא יצא באותו יום ב-5 בבוקר מהבית בכדי לבוא לראות ולעודד הוא לא ידע שהוא יהפוך למרתוניסט) "תודה על המתנה שנתת לי" (זה לא אני אוהד זה אתה, זה אנחנו).
  • מזי סולומון יולזרי, אשתי והמגדלור שלי שרצה איתי בסוף, כמה מאות מטרים : רצה איתי !! מסורבת ריצה שכמותך.
  • נעם המופלא הבכור שלי לצידי שפרץ גבולות גם הוא באותו יום, גבולות של רגש, של אומץ , רץ בפעם הראשונה 6 ק"מ בחייו.
  • אסנת "אין דבר כזה בלתי אפשרי" שהפכה את המלון על פיו בכדי שיהיה מרק עוף בארוחת צהריים שאחרי במלון (הדבר היחידי שהצלחתי לאכול). אני אולי הלב של רצים עם רמי אבל בלי המח הכשרון והאהבה שלה זה לא היה קורה.
  • לחברי הכת : אלון, אלכס, מירה אין חברים כמוכם/ן (טוב יש אבל נדיר).
  • לאלון גולדשטיין הנדיר .
  • לעופר בן דור, בזה ואיל שהתחברו ובלי לחשוב פעמיים הצטרפו לריצה. תחילתה של ידידות מופלאה.
  • לעמי מעיין, חבר יקר ואיש מדהים.
  • לאירית הכהן ואליה אלון המדהימות. חברות אמת .
  • ערן שטרן ואלון אולמן ש"אשמים" בחיידק ריצה הזה שנדבקתי בו בעקבות סדנת הקוד המנצח.
  • אירועי ה 48 שעות האחרונות בפייסבוק הפרטי שלי שאת רובם ראיתי רק אחרי, בפיד בתגובות ובלייקים . התמיכה והאהבה. כולכם/ן רצתם/ן איתי.

 היו עוד רבים וטובים ואם שכחתי או השמטתי זה לא בכוונה. תודה 🙂

 חוזר לוולטרן

נתראה בכוחות מחודשים
רמי.

 התשובה לחיים, היקום וכל השאר היא בדיחה המופיעה בספר המדע הבדיוני "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה". התשובה ניתנת על ידי המחשב "הרהור עמוק" הגדול ביותר שנבנה עד אותו הזמן, לאחר שבעה וחצי מיליוני שנים בהן עיבד את התשובה, והדבר מוביל את גיבורי הספר לחפש דבר אחר – השאלה של החיים, היקום וכל השאר – שמובילה לאותה התשובה. התשובה לחיים, היקום וכל השאר היא 42.

 טוב, "הרהור עמוק" טעה בחישוב התשובה הנכונה היא 42.2 . עכשיו צריך להמשיך ולרוץ עוד מרתונים בכדי להבין מה הייתה השאלה.

עם כל המלווים כמה מאות מטרים מקו הסיום, עשיתי את זה.

על הכותב

מנהל

Leave a Comment