חברים

פרס דן דוד על חיבור רצים עם רמי

rony
פוסט מאת מנהל

"אתה יכול לקחת את המלח האמיץ ביותר, את הטייס העשוי ללא חת ביותר, את החייל הנועז ביותר, להושיב אותם יחד סביב שולחן ומה אתה מקבל ? את כל הפחדים שלהם, את כל הפחדים כולם !"
וינסטון צ'רצ'יל

 יש המתייחסים לנפגעי הלם קרב כפחדנים, כאנשים חלשים שסובלים ממעט סיוטים בלילות ומחליטים שהם לא יכולים לתפקד על מנת לקבל פיצויים או מותרות על חשבון המדינה. אבל מה אנחנו, כחברה, באמת יודעים על הלם קרב?!

רבים סבורים כי תופעת "הלם קרב" היא מחלה נפשית או משבר חולף, ומעטים הם האנשים שמבינים את המהות האמיתית והקושי שחווים נפגעי הלם קרב בחיי היומיום, תוך כדי ביצוע (או אי ביצוע) הפעולות השגרתיות והפשוטות ביותר שמרכיבות את חיי היומיום שלנו. נפגעי הלם קרב הם אנשים שלחמו במלחמות וקרבות שגרמו להם לטראומות. הם חזרו מהמלחמה שלמים, לפחות פיזית, והמלחמה חזרה איתם הביתה ולא עזבה אותם. הם סובלים מהתקפי חרדה, פלאשבקים, נדודי שינה, סיוטים, תסכול…

המהות של להיות נפגע הלם קרב היא לחוות את החיים מנקודת מבטו של חייל הנתון בשדה קרב שאינו נפסק לעולם. לחיות בחרדה מתמשכת לחייך ולצפות כל הזמן לנורא ביותר. אדם נפגע הלם קרב עשוי להתהלך בקניון ולבחון אנשים, לשאול את עצמו מי נראה מסוכן? ממי כדאי להיזהר? מי עוקב אחריו? ואפילו יחפש דרכי מילוט אפשריות לשעת חירום. כאילו הוא נמצא במרכז אזור האש וכל תזוזה מיותרת עלולה להסגיר את מיקומו לאויב. מדינת ישראל נתונה תחת איום בטחוני מתמשך, ורבים מתושביה נחשפים לטראומות על רקע זה – מי בעת שירותו הצבאי, ומי עקב פיגועי טרור שונים שמזעזעים את החברה הישראלית כל פעם מחדש. כל מי שישב וחיכה לאוטובוס בעת שמחבל מתאבד פוצץ את התחנה בה עמד, או שישן בעת שמספר מחבלים פרצו לביתו וכשהתעורר גילה את הוריו ואחיו שותתים דם בחדריהם, עלול ללקות גם בהלם קרב בשלב מאוחר יותר.

 רמי יולזרי הוא נפגע הלם קרב ממלחמת לבנון הראשונה. רמי התגייס לצבא הגנה לישראל בשנת 1982, והעביר את מרבית שירותו הצבאי כחובש קרבי בלבנון. במהלך שירותו זכה לחוות את חוויות המלחמה ה"רגילות" להן נחשפים חיילים קרביים רבים – ירי, פיצוצים, חברים ואויבים נהרגים מול העיניים, ושאר זוועות. רמי סיים את שירותו הצבאי ב 1985, וכמו רבים אחרים סבל מהלם קרב במשך שנים רבות אך קיבל הכרה רשמית של נכה צה"ל רק בינואר 1990, כ-8 שנים אחרי הפגיעה.

רמי חווה עליות וירידות במצבו הנפשי והתפקודי במשך 20 שנה, מלווות בפרצי דיכאון, נדודי שינה, סיוטים ופחדים. במהלך השנים עבר נסיונות טיפול שונים, חלקם עזרו יותר וחלקם פחות, אבל הקשיים בתפקוד היום יומי נשארו.  ביולי 2002 זכה להיות הראשון בארץ שטופל בשיטה חדשה ונסיונית שהתפתחה באותו זמן, והצליחה לשקם אותו ולשנות את חייו. הטראומה עדיין קיימת, אך כיום רמי שולט בה ולא להיפך.

רמי טופל בשיטת ה- CBT הידועה גם בשם "חשיפה ממושכת" שפותחה על ידי פרופסור עדנה פואה. במקום להציע עוד שיטה של תחזוקה של הסימפטומים, השיטה מציעה דרך להתמודד עם הבעיה ולטפל בה. הטיפול הפך את החוויה הלבנונית לעוד חוויה, לזיכרון, זיכרון שאפשר לקרוא לו אם רוצים ולהזניחו אם רוצים. עבור רמי, הטיפול הזה היה קרש הצלה, הוא החזיר אותו לחיים.

לאחר הטיפול, בגיל 47 ובמשקל מרשים של 120 ק"ג, כולסטרול גבוה וכושר גופני ששואף לאפס, החליט רמי לקחת אחריות על התנהלותו הפיזית. הוא יכול היה לבחור סתם במכון כושר או דיאטה רק כדי לצאת מכלל סכנה, אבל רמי רצה יותר. תוך זמן קצר בחר מאמנים, דיאטנית צמודה וגיבש את זהותו כמרתוניסט, למרות שבפועל עדיין לא רץ אפילו ק"מ אחד.

תחילה, רמי החליט לרוץ את המרתון כדי להשלים את הטיפול ולהוכיח לעצמו שהוא מסוגל. בהמשך, הוא הרחיב את שאיפותיו והבין שמטרתו האמיתית היא לרוץ למען נפגעי הלם קרב. הוא רץ כדי להעלות את המודעות לבעיה ולשיטת הטיפול האפקטיבית עבורם. רמי הקים נבחרת ריצה המורכבת מאנשים פשוטים שהם לא ספורטאים מקצועניים, המשקיעים את מרצם ויכולתם ורצים למען נפגעי הלם קרב.

הם "רצים עם רמי", הוא רץ עם הלם קרב.

 אני מבקשת להעניק את הפרס לאדם שאין משהו שהוא מעבר ליכולתו, לרמי יולזרי, על תרומה בלתי מעורערת לאוכלוסיה יוצאת דופן. אדם שנלחם יום יום כדי להביא כמה שיותר נפגעי הלם קרב להגשמה עצמית ולסייע בשיקומם.

רמי "מוכר" כל מטר מהמרתון שלו ב-10 ש"ח. ההכנסות ייתרמו כולן לטובת טיפול בנפגעי הלם קרב אחרים, כאלו שעדיין לא שוקמו. קבוצת הריצה שלו- "רצים עם רמי" הוא פרויקט שמטרתו הסופית היא לנצל את הכסף שנאסף לטובת הקמת קבוצת ריצה לנפגעי הלם קרב, וכך לפתוח ערוץ שיקום נוסף, שיתרום לאיכות השיקום תוך כדי הטיפול.

לספורט יש חשיבות רבה בפיתוח בטחון עצמי ותחושת מסוגלות. בענפי הספורט השונים ובמיוחד בריצה, קיימים אתגרים וקשיים רבים שמעמידים את המסוגלות העצמית של האדם במבחן. אדם שמצליח להתגבר על קשיים אלו מפתח תחושת מסוגלות, הוא מוכיח לעצמו שהוא יכול, ותחושה זו משפיעה על כל תחומי החיים. כשאדם פגוע הלם קרב יסיים ריצה ארוכה בה גבר על קשיים גופניים ונפשיים, הוא יתמלא מוטיבציה להתמודד עם הקשיים התפקודיים שלו, מתוך ידיעה ברורה שהוא יכול להתגבר עליהם.
רמי שואף להקים קבוצת ריצה לנפגעי הלם קרב, שתעזור לשיקומם ותפתח אצלם תחושת מסוגלות עצמית, שדוכאה ע"י תחושות של חוסר אונים וחוסר שליטה. האדם הפגוע כבר לא מאמין בעצמו וביכולתו, לאחר שפעם אחר פעם הוא מובס במלחמה שמתנהלת בראשו. הוא ישאב את כוחותיו להמשיך הלאה מתחושת ההישג שבסיום הריצה.

מטרת הפרויקט היא הן עזרה להלומי קרב בשיקום והן העלאת המודעות לבעיה ולטיפול. ישנם אנשים רבים שחווים פלאשבקים, סיוטים ותסמינים נוספים של התופעה ולא מעלים בדעתם כי הם חווים טראומה שמצריכה טיפול. הם מדחיקים את הבעיה ומחכים שהיא תחלוף מעצמה. כמו כן, ישנם אנשים שמודעים לבעיה אבל השלימו עם עצם קיומה או שלא חשבו מעולם שקיימת דרך להתגבר עליה. קיימים גם אנשים שמתביישים לחשוף את עצמם מפחד שיתייחסו אליהם כפחדנים שתלויים בשירותי המדינה ומנצלים אותה, עבורם ניתן להשוות את החשיפה ליציאה מהארון. רמי רץ בשבילם, כדי שישמעו את סיפורו וימצאו מכנה משותף בין התסמינים שהם חווים לתסמינים שהוא מתאר, ויבינו שהם זקוקים לטיפול. רמי מסייע להם, תומך בהם, הוא חולק איתם מידע וחוויות ומפנה אותם לשיטת הטיפול שעבר.

פעילותו של רמי גם מסייעת למשפחות הנפגעים. למרות ההכרה שקיבלו נפגעי הלם קרב ע"י משרד הביטחון כנכי צה"ל, רבים מהנפגעים לא זכו לקבל טיפול. לא מעטים היו שמשפחותיהם התפרקו, או שלא הקימו משפחות בגלל חוסר האבחון, חוסר הטיפול, והשארת החיילים שקועים בטראומות שלהם ללא טיפול, שהיה נחוץ כל כך להתמודדות עם חיי היומיום, הזוגיות והמשפחה.

 עד לפני זמן מה, לא ידעתי הרבה על הלם קרב. חשבתי שזה סוג של תגובה זמנית שמופיעה אצל אדם שחווה אירוע טראומתי כלשהו שגרם לו להלם, וחולפת מעצמה כעבור תקופה. חשבתי שההלם יכול להיגרם כתוצאה מאירוע מפחיד כמו צפייה בסרט אימה, או במקרים מסוימים מחוויות מלחמה קשות, אבל לא הייתי מודעת לעוצמתו. הייתי משוכנעת שלכל אדם יש תקופות של מצבי לחץ ודיכאונות, שזה נורמלי וחולף מעצמו, מעין תקופת משבר. למעשה, הייתי בטוחה שסבלתי מהתופעה בעצמי  במשך תקופה מסוימת, בה חוויתי "דז'ה וו" לעתים תכופות וסיוטים מתמשכים בעקבות סרט אימה שראיתי.

אבא שלי "רץ עם רמי". הוא נכלל בקבוצה של אנשים מדהימים שפרצו גבולות וסיימו ריצה של 42.2 ק"מ, ודרכו נחשפתי לסיפורו של רמי. כעת אני מבינה את הפער העצום שבין המודעות לחוסר המודעות. רק עכשיו אני מבינה כמה בורה הייתי, ואני בטוחה שיש עוד רבים כמוני.

הענקת הפרס לרמי יולזרי תגביר את חשיפת הפרויקט, ותביא אותו למודעות של אוכלוסייה רחבה יותר. בזכות חשיפה זו הפרויקט יצבור תאוצה ויגביר את פועלו, כך שיוכל לעזור לנפגעי הלם קרב בקנה מידה גדול יותר.

 רמי עשה כבר את 42.2 הק"מ הראשונים במסע שלו, רמי והרצים איתו סיימו את מרתון טבריה. אבל הפרויקט שלו עדיין בתחילת הדרך, הכספים למען קבוצת ריצה לנפגעי הלם קרב מתחילים להיאסף, עוד ועוד אנשים נחשפים לסיפור של רמי, רבים מהם נפגעי הלם קרב בעצמם  שגילו נקודת אור חדשה בדמות הטיפול שרמי עבר.

הענקת פרס דן דוד לרמי יולזרי תהווה נדבך חשוב בסיפור המסע, נדבך שימשיך ויקדם את השיקום של נפגעי הלם קרב בישראל ויביא אותם להיות מסוגלים יותר ותורמים יותר לחברה. רמי הוא אדם מעורר השראה, מודל לחיקוי, הוא הפך את החולשה שלו ליתרון וניתב את ההצלחה שלו לאחרים.
ביבליוגרפיה:

  1. כתבות מאתר ynet:
  1. http://www.reader.co.il/article/18195/נכי-צהל-משרד-הביטחון-לקה-בפוסט-טראומה-ptsd-במלחמת-יום-הכיפורים-או-כיצד-מטופלים-נפגעי-ptsd039-הלם-קרב-או-טראומה-נפשית-ממלחמות-ישראל
  2. האתר הרשמי של פרויקט "רצים עם רמי" http://www.rwr.org.il
  3. ראיון אישי עם רמי יולזרי

 שם: רוני גולדשטיין

כיתה: י'5

בי"ס: אורט בנימינה

Comments

comments

על הכותב

מנהל