הבלוג של מזי

פצועות מלחמה בעל כורחן

1080946_24278190
פוסט מאת מנהל

יום הזיכרון הקולקטיבי פרט תמיד על מיתרים כואבים אישיים שלי באמצעותם התחברתי לסבל האינסופי של המשפחות שקברו חיילים. צפיתי מדי שנה בסיפורי השכול והפציעה, מציצה דרך הדמעות בדמויות השבורות על המסך. מבינה את כאב האובדן, את עומק הפצע את הכעס הבלבול והבדידות של מי שאיבד ילד, אב, אח, חבר או שכן. מרגע שפגשתי את רמי למדתי להכיר כאב אחר של חיילים שהיו בקרב, המתאבלים על חיילים שנפלו וגם על עצמם הפצוע. סיפורי המלחמה, הצער והחוויות הקשות שלו הפכו להיות חלק ממני. המבט של החייל הפצוע שהוא הסתובב איתו כל כך הרבה זמן נצרב בתוכי ומסרב להיעלם.

היום הוא זכרון לחיילים שנפלו, ללוחמים הפצועים. ביום הזה אנחנו מתוכנתים להתאבל יחד על המתים, להקשיב לסיפורי הגבורה והאבל להביט בבוכים, בשותקים, באבנים הקרות המונחות על גיבורי מלחמות שישארו צעירים וישאירו אחריהם משפחות פצועות ושירים מרגשים.

אני בוכה גם על המשפחות הפצועות מכאב שנותרו מאחור. על האמהות המטפלות בחיילים השבים לא שלמים מהמלחמה,הן גיבורות אמיצות הנפצעות בעצמן כשהם נאלצות להתמודד ולהשלים עם תוצאות המלחמה. אמהות לבטח מתות בתוכן מעצב וסובלות מטראומות קשות כשמקבלות את הבשורה המרה, כשהן מוזעקות לבית החולים, כשהחרדות הכי גדולות שלהן הופכות למציאות קשה. כשרגעים קשים של המתנה, בהלה ייאוש ובדידות נדבקים אליהן כמו וירוס כשהן שולחות את האהובים שלהן לסכנה בחרדה גדולה לשלמות גופם ונפשם. מתמודדות עם התוצאות הארורות של המלחמה ממנה אף אחד לא חוזר במצב יותר טוב.

הנשים והמשפחות בעורף יקבלו באהבה לחיקם את החיילים השבורים ויגידו תודה שהם בחיים. הם יעזרו בשיקום, יילחמו כדי להציל אפילו גרם אחד של כבוד עצמי ויתמודדו עם מגוון בעיות שאין להן תרופת מרשם. אמהות שאיבדו את ילדיהן ימצאו את הכוחות להציל את עצמן, את המשפחה, להנציח, לעזור לאחרים. בחורות שהגברים שלהן יצאו להלחם תהפוכנה לנשים משקמות, מתקנות או קוברות את אהוב ליבם.

כשאני מביטה בפני המשפחות שנחרטו על פניהם קמטי עצב עמוקים מבינה שהם נפצעו בעל כורחם במלחמה. ליבי איתם.

Comments

comments

על הכותב

מנהל