הבלוג של רמי

על אושר, יעד גדול , אימונים ובתולה אלפינית שוויצרית אחת

75281_3826218856492_1308402307_33467260_746786344_n
פוסט מאת רמי

האושר הוא הדרך אל היעד לא ההגעה אל היעד. על מטרות שאני בוחר ועל מטרות שבוחרות אותי

לפני פחות משלוש שנים, ינואר 2011 רצתי לראשונה בחיי ריצת מרתון במסגרת מרתון טבריה. כשהסתיימו החגיגות היה צריך למצוא יעד חדש.  במרתון כמו במרתון רצת אחד בארץ המסלול הטבעי הוא לרוץ מרתון בחו"ל. מהר מאד הוחלט כי המרתון הבא יהיה מרתון אמסטרדם. באוקטובר 2011 (מה שלא קרה) הריצה הפכה ממשהו חדש ומרגש למשהו שגרתי ששזור בשיגרת החיים. בשגרה כמו בשגרה יש משברים.  פתאום הופיעו הפציעות : דלקת בגיד הכתף, דלקת בברך שהופיעה בין אירועי מרתון ירושלים למרתון תל אביב של אותה שנה. המשקל שוב טיפס קלות כלפי מעלה אחרי הקילוגרמים שצנחו במהירות לקראת המרתון הראשון. השגרה זימנה מצד אחד תסכולים קטנים : פתאום לא בא לך על אימון כזה או אחר, פה ושם ויתרתי על ריצת אימון (ששש אל תספרו למאמן). מטרות ביניים צצו , פה 10ק"מ בעין גדי (שיא אישי, נטול התרגשות), 5 ק"מ בפארק הירקון (עוד שיא אישי, נטול התרגשות).  היה את הר לעמק שהיה חוויה עמוקה ומרגשת אבל לא הרגיש כמו מטרה גדולה.  הבנתי שלא תמיד מגיעים לפסגת ההישגים, אפשר להנות גם מהגבעות הקטנות שבדרך, תסכול זה בסדר, לוותר מדי פעם זה בסדר. הקיץ הגיע  איתו העלייה באחוזי הלחות והטמפרטורות, ככל שמרתון אמסטרדם התקרב החלו לנקר הספקות. משהו הרגיש לא מתאים, הרגשתי שזה לא זה או כמו שמשינה שרים "מרגיש כמו תאונה אבל ממשיך להתנהג רגיל". לא זוכר מה הפיל את האסימון (כן זוכר , מחנה אימונים קשה במיוחד בבית שאן , 2-3 ריצות שבהן נראיתי ממש רע בבן שמן בשילוב נסיבות אישיות, פיננסיות, עסקיות)  הוחלט שמוותרים על אמסטרדם. בריצה כמו בחיים, משהו מתבטל ומיד משהו חדש צץ, אין ואקום.

אחת מאבני הדרך החשובה הייתה מירוץ סובב עמק שבו רצתי את מקצה ה-32 ק"מ. תחרות שהייתה מאד חשובה עבורי. למה ?? הייתה זו הפעם הראשונה מאז שהתחלתי לרוץ שרצתי כל כך הרבה זמן עם חיוך על הפנים . אירוע חשוב שבו הבנתי שהכי אני אוהב ריצות שטח. ריצות שטח יותר טובות לי (אני סובל פחות מפלאשבקים שמסיעים אותי הלוך ושוב ללבנון במהלך הריצה #החייםשל רץ למרחקים ארוכים עם פוסט טראומה ממלחמת לבנון).  תחרות חשובה שהמחישה לי שלמרות השגרה אני נמצא במקום אחר מבחינת ריצה. ואז הגיע שוב מרתון טבריה.
יח

מה למדתי  ?? : keep moving forward   (סליחה על הצרפתית).  שגרה זה לא קללה יש שגרה מבורכת.

המרתון השני שלי  – ינואר 2012  עוד מטרה גדולה, לא גדולה גדולה !! אבל גדולה

מרתון טבריה ה-35 והשני שלי. שוב הגענו לטבריה הפעם עם יעדים חדשים, ניהול זמן בריצה, יעד זמן של ריצה מתחת ל-5 שעות (יעד שלא הצלחתי לעמוד בו). והנה יצאנו לדרך. היה מדהים, היה קשה (שוב נסעתי וחזרתי ללבנון בחצי השני של הריצה). אמנם מטרות הריצה שהוצבו לפני לא הושגו, לכאורה כישלון. אז איך שסיימתי מחייך עם תחושת הישג עצומה ?? היי בכל זאת גילחתי כ 19 דקות מהזמן של שנה שעברה. הבנתי כי זה תהליך , זה שיפור תמידי, בפעם הבאה זה יהיה יותר טוב.  העיקר להמשיך להתקדם !!! זוכרים ??

בוחר את המרתון השלישי  – עוד מטרה גדולה שמשנה אותך , מטרה שבוחרת אותך.

נגמר המרתון השני. מה עכשיו ?? להיכן ממשיכים מכאן ?? עוד בקיץ כשהוחלט לוותר על מרתון אמסטרדם היה ברור שחוזרים לטבריה. עוד לפני שחזרתי לטבריה היה ברור לי שאני מגיע הפעם לטבריה מתוך ידיעה שהמרתון בטבריה יהיה סוג של תחנת ביניים (שכבודה במקומה מונח) בדרך לתחנה הגדולה הבאה . אבל מה התחנה הגדולה הבאה ?? אז מה עושים ?? לאיפה נוסעים מכאן ??  הייתי צריך משהו שירגש אותי. לא סתם ירגש אותי אלא משהו שישנה אותי.

הייתי צריך, לעצמי את התחושה של להתאמן למשהו שהוא גדול ממני. היה לי ברור שאני צריך יעד שיהיה מצד אחד מרתק, שיהיה משהו גדול בחו"ל, אבל זה ברמה הטכנית. הייתי צריך יעד שיגרום לי להשתנות שוב, אולי לא לשנות אותי שוב כאדם כמו שגרמה לי בעבר הבחירה להיכנס לעולם הריצה אבל שישנה אותי כרץ, שימשוך אותי למעלה (מילת מפתח עוד נחזור אליה). מצאתי. בואו אספר לכם על היעד הבא שלי. בתרגום חופשי לעברית הוא מכונה מרתון העלמה הצעירה (למרות שהמשמעות בגרמנית : בתולה) . יש כאלה שטוענים שהוא המרתון הקשה בעולם, יש כאלה שטוענים שהוא המרתון היפה בעולם. אני מכנה אותו המרתון השלישי שלי. מרתון יונגפראו . מרתון  במגמת עלייה באלפים בשוויץ.

 קיץ 2012

לרוץ בעלייה זה לא משהו טריוויאלי בשבילי. בעולם המאתגר של ריצה למרחקים ארוכים ריצה בעלייה הייתה הנמסיס שלי. המפלצת ששואבת את האוויר מהריאות, את המוטיבציה מהחוזק המנטלי. רואה עלייה עובר לריצה זה היה עיקרון העבודה שלי בעליות. במסגרת ההכנות הייתי חייב להתמודד עם הקושי הבלתי אפשרי זה.
ההכנות ליונגפראו  התחילו אי שם בינואר.  שוב הקפדה על התזונה, תחרויות קטנות/בינוניות בדרך (דאבל חצי מרתון בתל אביב ובירושלים, הר לעמק במסגרת של רביעייה ועוד). על שעות השינה, על שגרת האימונים.
הפכתי לרץ שטח.  ריצות במסלול שטוח הרגישו כהחמצה.  העליות הפכו לקשות יותר. הבית השני היה בהרי ירושלים : יער הקדושים, יד קנדי, נחל כיסלון, השורק, יער הקדושים ועוד. היו בתכנית ריצה מטפסת לגלבוע, ריצה מטפסת לחרמון. התחלתי לאהוב את הריצה בעלייה. (אמרתי לכם זה משנה אותי).

יולי, אוגוסט. חם ביולי אוגוסט. האימונים הפכו למאתגרים.  קמים מאוחר בלילה בכדי להתחיל מוקדם (עוד לפני עלות השמש) את הריצה. מגלים שבריצות אחרות אי אפשר להימנע מהשעות החמות.  היה קשה אבל באופן מפתיע החום הפך לנסבל. אולי זה הגוף שהתאקלם לתנאים : לחום, ללחות, לשמש אולי זו החתירה אל היעד שיצרה שלווה בתנועה שלמדה לקבל את הקשיים כחלק מהעיסקה. עוד כמה ימים אעלה על מטוס בדרך לאינטרלאקן.  אני לא אותו רץ שהייתי כשלחצתי על כפתור ה SEND  בטופס ההרשמה. מהיר יותר, (מסתבר שריצה בעליות עושה טוב למהירות), חזק יותר, מתאושש מהר יותר.  הכי חשוב למדתי לאהוב את העליות. את המעלה המקדם את פניך לעיתים כשאתה רואה רק את נקודת ההתחלה ולא את הסיום. את העליות התלולות , את אלה הקצרות והעבות או המתונות אך הארוכות. למדתי לרוץ אותן, למדתי להכיל אותן גם אם הן מאלצות אותי ללכת לאורכן בקטעים מסויימים. העליות הפכו לחלק אינטגרלי ומשמעותי מהריצה שלי, הן המלווה הנאמן ולא האוייב ששואב את יכולת ההתמודדות. במובן מסויים לא ממש חשוב מה יקרה על ההר ביונגפראו (יהיה בסדר, אני רגוע) אני את המטרה שלי כבר השגתי, אני לא אותו רץ שהייתי כשהתחילו ההכנות. מסתבר כשאתה מתאמן למשהו גדול ממך אתה מתפתח, אתה משתנה.

 

מרתון יונגפראו : מרתון שטח בהרי האלפים ,הריצה מתחילה במרכז העיירה אינטרלקן (Interlaken) בשוויץ והרצים עוברים טיפוס של 1823 מטרים עד הסיום בהר היונגפראו. 10 ק"מ הראשונים של המסלול הם מישוריים באופן יחסי אולם מנקודה זו הטיפוס מתחיל ומגיע לשיא גובה של 2205 מ'.  השנה יתקיים המרתון ב 9.9 והוא הוכרז כאליפות העולם במירוצי הרים למרחקים ארוכים.

Comments

comments

על הכותב

רמי