חברים

מורן שטרק רצה עם רמי

מורן שטרק
פוסט מאת מנהל

אוף, נורא מעייף לרוץ.

אני כמו מזי (האישה של), מעדיפה לעמוד בצד ולסרוג ת'פונפונים.

אולי אבוא לעודד, גם זה לא בטוח.

השתגעתם??? טבריה בחודש ינואר בשנה שחונה, חום גיהינום. אני חותמת לכם, לא פחות מ-35 מעלות בצל.   מי רוצה לנסוע עד לשם במיוחד ולראות ככה את הכנרת מצומקת, מתייבשת, עושה לי אנורקסיה בנשמה.

בינואר הקרוב נחגוג רמי ואני שנה להיכרותנו, זה כייף שאפשר להכיר חברים טובים אפילו בגילנו המופלג.   הוא וכל המשוגעים שרצים מסביבו, נכנסו לקטע של המרתון בערך באותה תקופה, הרוחות של הסתו הביאו איתן את אותו חיידק, ומאז הוא ממאן לצאת. מחלה ממארת, זה נראה לי סופני. אם זה לא יגמור אותם, זה בטח יגמור אותי.

שבוע שעבר הוא סיפר לי, שהוא וחבר הלכו לקנות נעלי ריצה משובחות – אני אומרת לכם, חבורה של כוסיות!!!   מה רע בללכת לפאב עם קבוצה של גברים שמנים, להעיף כמה בירות ולשרוק ברוורס למלצריות?!?

אמרתי למזי, זה מה שקורה שאנחנו הנשים מתחילות לאבד שליטה –  הם, הגברים, מתחילים לספור קלוריות.

אתה תמיד יודע היכן זה מתחיל, אבל אין לך מושג, היכן זה נגמר.  מה יהיה בסוף, הוא יאכל רק ירקות אורגניים ויגדל שתי עיזות בחצר לחלב דל לקטוז?!

אני לא שותפה לווירוס שדוחף לשריפת קילומטראז' מופלג.  אני מניחה, שבאותו יום של מסיבת התה המפוקפקת שבה  השותפים תכננו את כל הקונספירציה של תזונה נכונה, MRI תקין ופיתוח גוף סקסי להתעלף, שתיתי מספל התה של מישהו אחר, תמיד טענתי שלשתות מפה לפה זה דוחה. בכלל, אני טיפוס די מיזנטרופ – איזה מזל יש לי. לרוץ זו מחלה של איש אחד, אבל לרוץ בחבורה, זו ממש מגיפה.

הנה, נסתם הגולל , ההחלטה הובילה לריצת מרתון. 42.2 ק"מ של סבל ארוך ומתמשך, מה הוא חושב לעצמו? מה הוא בדיוק רוצה להוכיח, ולמי?

לא, לא, אני לא אומרת שלעזור להלומי  קרב זו לא מטרה נעלה, אבל אי-אפשר היה לגמור ת'סיפור בכמה כרטיסים לפסטיגל וזהו?!?

 אני בחורה חיובית ומחויבת ומה שצריך לעשות, אני עושה.  לא תמיד בחיוך, לפעמים אני גם רוטנת ונרגנת, אבל לטבריה אני אגיע עם שלטים, פונפונים וחמישה קילו מגבונים לחים. אני מקווה שהם יאספו מספיק כסף לקראת המרתון הזה, כי כמו שנראה לי, אצטרך שיממנו לי אמבולנס פינוי.

זה פשוט נורא נורא מעייף לרוץ.

Comments

comments

על הכותב

מנהל