חברים

מה שלא הורג… מאת שי מנה

shai
פוסט מאת מנהל

הרבה שנים חייתי עם המשפט הזה, שמה שלא הורג מחשל.

שנים של ידיעה שאם אתה יוצא ממצב כלשהו ואתה לא מת אז אתה בטח הרבה יותר חזק ממה שהיתה לפני.

למען האמת כבר מזמן הבנתי שיש טראומות ששוברות את האדם שפגש בהם.

הבנתי שיש משברים, אכזבות ונפילות אבל המשפט כמו תקליט שרוט רץ ואת שלו אומר.

ואז ברגע אחד בא איש אחד וגנב לי את התקליט (אני מהתקופה שבזהו-זה היו מחלקים כזה יחד עם חולצה).

היום אני יודע שהוא הביא איתו חבורה שלמה שבמשך שנה שלמה גנבה לי את כל המשפטים.

 היום אני נזהר ממשפטים כי אני יודע שאולי ומי שאמר אותם ויצר מטבע לשון לא תמיד צדק.

למען הסדר הטוב אתחיל לפני שנה עוד לפני המרתון ה34 של העיר טבריה.

דצמבר 2010, קר בבוקר.

אני רוכש טיץ ראשון (תמיד יש לי את מל ברוקס כשאני חושב על זה) כי השותפה להליכות נתנה אולטימטום.

אני עדין מתגלגל בשבילי הפארק של כפר סבא ולא שם לב שהשותפה בהתלהבות לא מפסיקה לדבר.

היום אני מבין שזה היה הארוע שיביא אותי 10 חודשים מאוחר יותר לרוץ 42.2 קילומטר באמסטרדם.

אני שגיל 40 חיכה לי פחות משנה קדימה מבין באותה תקופה שזה לא ימשך ככה יותר.

אני במישקל עודף ובלי כושר גופני, מה שיש זה אהבה לריצה שלא ממומשת.

היה לי מזל, וחברה קרובה הציע שנצא "לרוץ ביחד". הלרוץ היה יותר ללכת אבל באמת רק ככה מתחילים.

באותם ימים רמי שאותו עוד לא הכרתי היה בשיא ההכנות למרתון טבריה הראשון שלו.

אוסנת, שהיא חלק בלתי נפרד מרצים עם רמי היא החברה שהוציאה אותי לרוץ ככה שאת כל ההכנות לאותו מרתון נדונו בשניים בפארק.

היה קשיים באתר, סיפורי מימון, סיפורי חולצות ושילוט ובקיצור הכל כולל מרק עוף כתרופת מרתון.

טוב נו אז מה? למה אני רץ היום?

אז רמי הוא דוגמא מופת והשראה.

כמו שאמרתי, דיברנו הרבה והסיפור של רמי ברור שעלה.

כחודש וחצי אחרי ההתחלה גם פגשתי את האיש היקר הזה. ואז היה מרתון.

לא הבנתי את גודל המעמד והארוע. היתי מלווה מהצד לא אקטיבי יותר מידי.

בהכנות שלי למרוץ עין גדי יצא לרוץ איתו בפעם הראשונה (בסוד, הוא היה ניראה לי נורמלי לחלוטין, ששש שלא יחשבו שאני סקפטי).

אם רמי יכול גם אני יכול אמרתי לעצמי ושמתי 42.2 אצלי בתור יעד לגיל 40, שיהיה.

פה באחת הריצות המשותפות פתאום הבנתי שאני אדיוט.

כן, אני ולא אף אחד אחר. אני לא הבנתי כי היה לי את המשפט הדבילי הזה בראש.

כן לא רואים צלקת, והאיש הגדול והחזק הזה רץ כמו כולם. פחחחח, מספיק עם הסיפורים האלה (אמר האדיוט).

פתאום רמי לא ממש איתנו, ואני מדבר אליו ולא מבין (מאוחר יותר הבנתי שהוא היה "בחו"ל בקטיף דובדבנים" או לבנון בקיצור) איפה הוא.

לא ידעתי שסרטים מקרינים גם בריצה ולא רק בטיסה.

במקרה של רמי זה סרט רע ישן נושן אבל חבר קרוב של הקוף שיושב לו על הכתף ואומר תפסיק.

לאט לאט התחלתי להבין שמה שלא הורג יכול לפצוע.

ולכל פצע יש צלקת. גם לפצע נפשי.

והגיבור של הסרט הזה הוא רמי ידידי שניצב פה לצידי.

ואם אמרתי גיבור הרי שהיום אני מבין עד כמה הוא גיבור.

האיש ברוב הזמן חיי כאילו אין צלקת ואין פציעה.

האיש רץ למרות הקושי ולמרות שיש הרבה חזרות לשם. הוא לעיתים רץ על הגבעות של לבנון ולעיתים איתנו כאן אבל אנחנו רצים ביחד כאן עכשיו.

אנחנו בוחרים כל יום ביחד לחיות את החיים. לצאת לרוץ ולהנות מהאדמה והכביש, להריח גשם פריחה וטל של בוקר. אנחנו כאן לרוץ את מרוץ החיים ושמשהו ינסה לעצור אותנו ….

Comments

comments

על הכותב

מנהל